אני הודיה, נשואה ליהודה, ובניתי את דבשי כי אני חיה את זה.
אני מכירה את הרגעים הקשים בשמירת נידה מקרוב. הלילות שאין מגע. השיחות שנשארות בפנים. הכובד שאף אחת לא רואה. אני יודעת שזו מצווה קדושה, ואני שומרת עליה בגאווה. אבל אני גם יודעת שזה קשה, ושמותר להגיד שקשה.
בניתי את דבשי כי חסר לי מקום כזה. מקום שיודע איפה אני. מקום שאיתי ברגעים הפחות מדוברים. אני מקווה שהוא יהיה גם שלך.
רגע קטן של כנות. יכול להיות שבמבט ראשון לא תזהי אותי כאישה דתייה, ולא תמיד אני עם כיסוי ראש. אם תפגשי אותי באינסטגרם בשיער חופשי, זו אני. האמונה שלי מתחילה מבפנים ולא מבחוץ. הקדושה, המצוות, השמירה על טהרת המשפחה, כולן חיות בי במקום עמוק יותר מבגד או כיסוי.
אמרתי לך את זה עכשיו כדי שכשתפגשי אותי בכל מצב, את פשוט תדעי שאני אותה אני. אני מאמינה בגדולה שכל אישה מהווה בפני עצמה, בבחירות שהיא עושה מרצון, ובקדושה שמתחילה בלב.